נסו להיזכר ברגע שילד חזר הביתה עם עיניים נוצצות כי “היום היה לי את החוג שאני אוהב”.
לא מדובר במשהו טכני, זו חוויה. רגע קטן שמעיד על משהו עמוק יותר:
למידה שמתרחשת מתוך רצון, לא מתוך חובה.

ב‑Top Climax, אנחנו פוגשים את זה כל הזמן. ילד שמגיע בבוקר עם חיוך בגלל שיעור בבישול, ילדה שמדברת בהתלהבות על ניסוי במדעים. אלו לא רק רגעים מרגשים אלא תזכורת שלמידה יכולה וצריכה להיות משהו שילדים מצפים לו.

כשהחוג נכנס לתוך בית הספר – ולא רק בסוף היום

הרבה הורים רגילים לחשוב על חוגים כמשהו שקורה רק באחר הצהריים. משהו שמיועד רק למי שיכול לארגן הסעות או לשלם סכומים גדולים. אבל למזלינו כהיום במערכת החינוך, יש דרך אחרת: תל"ן – תוכנית לימודים נוספת. או בשם היותר מוכר בבית ספר חוגי העשרה

במקום שהילד יחכה לסוף היום כדי לעשות משהו שהוא באמת אוהב, תל"ן מכניס את זה לתוך שגרת הלימודים עצמה. תחומים כמו מדע, בישול, אנגלית, יצירה וכדו' כך שלא משנה מה כל אחד מוצא את המקום שלו. והתגובות? שונות לגמרי. הילדים מרוכזים, משתפים פעולה, שואלים שאלות. כשהם בוחרים, כשיש להם חופש לגלות – משהו מתעורר

שאלות שהרבה הורים שואלים כששומעים תל"ן

אנחנו שומעים הרבה את השאלות כגון – זה שונה מחוג פרטי? מי בוחר את החוגים? זה מתאים לכולם? זה באמת מועיל?

אז הנה התשובות בפשטות:
תל"ן מתקיים בתוך שעות הלימודים, עם מדריכים מוסמכים, כחלק מהמערכת של בית הספר.
בדרך כלל, ההנהלה וההורים משתפים פעולה לבחור את החוגים המתאימים ביותר מתוך כלל האפשרויות. אפשר להתאים את החוגים למגזרים שונים – דתי, חרדי, ממלכתי – עם התאמות רלוונטיות. והמחיר? בדרך כלל נמוך משמעותית מחוגים חיצוניים.

אבל הכי חשוב – הילדים מרגישים שרואים אותם. הם מתחברים לתחום שמעניין אותם, וזה משפיע על כל הגישה שלהם לבית הספר.

זה לא תוספת. זה הלב של החינוך

לא צריך להיות מומחה כדי להבין שילד לומד טוב יותר כשהוא סקרן. ולא, זה לא "בונוס". זה אמור להיות חלק בלתי נפרד מהשגרה החינוכית. כשהילדים נהנים – הם לא רק לומדים יותר טוב.  הם מרגישים שיש להם מקום, יש טעם לבוא לבית הספר. ולפעמים, שינוי קטן בשגרה – חוג אחד בשבוע – משנה את כל ההרגשה.

מה שאנחנו עושים אחרת

ב‑Top Climax, אנחנו עובדים עם עשרות בתי ספר בכל הארץ. המדריכים שלנו מגיעים מהשטח – אנשי עשייה, יוצרים, מדענים, מורים בהכשרתם – כל אחד מביא איתו משהו ייחודי. אנחנו בונים תכניות שמרגישות לילדים כמו משהו שנעשה בשבילם, לא בשביל התכנית.  בלי שבלונות. בלי "העתק-הדבק".  כל בית ספר מקבל חוגים שמתאימים לו – לתלמידים, לצוות, לקהילה.